כתם שחור

​

תערוכה זו עוסקת בפרק חיים שהשחיר בעקבות שינוי. זיכרון של חיים שמחים נבלע בתוך נוצות שחורות שמכסות באופן מסיבי שמלת כלולות. השמלה הלבנה הדקה והשברירית הפכה להיות עבה ומעובה כחיה שעירה, כדובה שחורה. החיה השילה את עורה, נחלצה מתוכה והותירה אותה זרוקה, מיותמת, בודדה וכאובה, ללא תכולה, חשופה. חיי הזוגיות אבדו לנצח. נשארה רק העטיפה, כקליפה ריקה ומיותמת.

דקירות המחט שתפרו את הנוצות השחורות לשמלה מסמלות את הפצעים הדוקרים, את הזיכרון השחור והחוויה הכואבת. כל דקירה השאירה אחריה חורים קטנים שביחד יצרו חור אחד גדול = הכתם השחור. התרסקות החיים באה לידי ביטוי בדימוי האמביבלנטי של שמלת הנוצות השחורה המוצגת בחלל הגלריה כחפץ מרוקן, ללא אזכור של גוף וחיים. השמלה השחורה האצילית והאלגנטית מסתירה מתחתיה את התמימות, הטוהר והשמחה שלפני ההתרסקות הגדולה. על הרצפה שיירים של כנף שבורה ונוצות מרוטות המעידות על הכאב החד והשבירה.

העורב השחור המקנן בתוך חלל הגלריה וגם בחלון החיצוני, הוא ציפור בעלת סמליות מלאת ניגודים. מחד, זוהי ציפור אפלה, המסמלת מוות, רוע, אכזריות, מזל רע ומלחמה, ומאידך, היא מסוגלת להגן ולעזור, היא פיקחית וחכמה. נדמה כי בתוך השמלה המכוסה בנוצות שחורות מסתתרים עשרות עורבים המחקים לשעת הכושר המתאימה לפרוץ מתוך השמלה, לעוף הרחק, כדי שניתן יהיה לפתוח בחיים חדשים.

​

אוצרת: גלית סמל