שיטפון

​

שיטפון קידם את פניה של ברכה ביינ׳-ונידה גיא בבואה לסטודיו החדש שלה בקריית המלאכה בתל אביב. הציורים, הפסלים, ספרי האמנות וחומרי הגלם היו שקועים במים הרבים שהציפו, חלחלו, המיסו והשחיתו. כל העבודות, האוספים והציוד שנצבר במשך קריירה ארוכת שנים טבע במים.

מבול, תוהו ובוהו, כאוס, קטסטרופה, אסון. איך קמים מתוך החורבן הזה? בניסיון להצלת הנותר, ביצעה גיא פעולה אינטואיטיבית ובהולה, תליית העבודות לייבוש, בגיבוב וללא סדר. כך מצאו את עצמם זה לצד זה פסלים ותבליטים, ציורים, הדפסים, צילומים, דפים מתוך ספרים, חומרי גלם, חפצים שנאספו לשמש ליצירות Readymade, וגם יצירות של חברים אמנים. מוקדם לצד מאוחר, שולי וקטן לצד משמעותי ורב חשיבות.

כשקלו המים, נותרו עקבותיהם בלתי ניתנים למחיקה. קמטים, כתמים ועובש פגעו בחזותן של העבודות. הזמן העובר והקמילה, שנכחו ביצירתה של גיא עוד קודם לכן, קיבלו משנה תוקף. העבודות ההרוסות והפגומות הפכו, שלא במתכוון, לייצוג נאמן של דרכה האמנותית המגוונת, בטכניקות וחומרים שונים ובצבעוניות עשירה. תוך עיסוק בחיים ובתהליכי צמיחה, לבלוב, פריחה וקמילה. בזיכרון, ובכאב עד מוות.

סימני האסון הפכו לחלק מהיצירה והיוו השראה להמשך העבודה. הקיר הכאוטי שנוצר תוך כדי פעולות ההצלה החפוזות, המשיך לצמוח כעבודת מיצב הבוחן תהליכי יצירה ומייצג שיטפון פנימי כמו גם יחידות מובחנות של גופי עבודה שונים.

היצירות על הקיר מהוות כל אחת בנפרד בבואה קטנה, יחידה בזמן למעשים, זיכרונות, מחשבות, אהבות ושמחות שגיא יצרה ואספה במשך השנים. אליהן הצטרפו כשותפים ביצירה, כוחות טבע לא קרואים ופורעי סדר, מאותתים ש״הכל זורם״, התוכניות… הכוונות… השיבושים… ואף על זאת, החיים ממשיכים.

​

אוצרת: לי רימון